אתמול (רביעי) ד' לא היה בקייטנה.
מצד אחד התעצבתי, כי אני הרי מאוהב בילד המהמם הזה 😔
מצד שני שמחתי, כי ע' לא יצטרך להילחם עם ד' על תשומת הלב שלי 😊
וכך היה באמת!
כשיצאנו לזמן החצר שלנו, ע' הוביל אותי ביד לכיוון הנדנדה, התיישב והפציר בי לנדנד אותו 😎
הוא יודע להתנדנד לבד. הוא לא באמת צריך אותי בשביל זה. הוא פשוט בחר שאני אפנק אותו. נעניתי בחפץ לב, כמובן 😍
די מהר הסתבר לי שלא רק שהתאפשר לי זמן איכות עם ע', אלא שההיעדרות של ד' הפכה אותי לנגיש הרבה יותר גם לחבר'ה האחרים:
ש' חזרה להתעלל בשרוכים שלי וביקשה שאנהל שיחה דמיונית עם אבא שלה
דרך חבילת מגבונים ריקה ששימשה כטלפון-קסם 📞
ד' השני שר איתי שירים באנגלית 🎼
ד' הבת ביקשה ממני שאמלא לה את בקבוק המים שלה 💦
השוס הגדול מכולם היה א'. א' המוזיקלית, התחישתית, התיישבה על הברכיים שלי כשנחתי את מנוחת הלוחם שלי ממש לקראת סיום היום, התכרבלה בחיקי,✨
לקחה את הידיים שלי ובמשך כמה דקות מחאנו כפיים יחד ותופפנו על הירכיים,
אני על שלי והיא על שלה,
בקצב שהתאים בדיוק מופתי לצלילים שבקעו מהמסך הגדול בכיתה. 🥁👏
פסגת היום שלי! א' מתייחסת אליי! מתופפת איתי! משתפת אותי בתזמורת שמתנגנת לה בראש נון-סטופ! איזה אושר 🤗🤗🤗
היום נצטרך להמשיך בהנגשה שלי לכל ילדי הכיתה ולא רק ל-ד'.
התחלנו בזה יום קודם, ביום שלישי,
כשהסייעת הקבועה של הכיתה עזרה לי להסביר ל-ד' שאני לא רק שלו אלא של כולם.
הלימוד הזה עלה לו בבכי של כמה דקות (שכיווץ לי את הלב, האמת), אבל למרבה הפתעתי, הוא התרצה, הבין, הסכים ושיתף פעולה.
עד כדי כך שיתף פעולה, שבאיזשהו שלב מצאתי את עצמי משחק עם ד' ועם ע', שניהם יחד, זה לצד זה, בברז הכיבוי שנמצא בקצה החצר.
מעניין מה צפוי לנו היום בהקשר הזה... שיהיה לכולנו בהצלחה