גיל ואוסנת ייעוץ זוגי פגישה #14 | 17.09.2020

הפרטים האישיים (שמות, גילאים, עיר מגורים ותחום עיסוק) בדויים. הסיפור עצמו אמיתי.

גיל נכנס לחדר ומיד ראיתי עליו שהוא נינוח.

התהליך הזוגי עושה להם טוב, אין ספק.

"אני רואה שאתה מאוד שליו",

אני מעודד אותו להישאר בסטייט שהוא נמצא בו ממש עכשיו

"כן, הכל סבבה. מה שעשית עם אוסנת בשבוע שעבר ממש עזר.

היא חזרה ממך ולמרות שהיה כבר מאוחר יחסית, היא ביקשה שנדבר.

ו-וואלה, אני רוצה להגיד לך שסוף סוף היא היתה פתוחה להקשיב.

דיברנו. הצלחנו ממש לדבר",

הוא מחייך מהקיר הקרוב עד לקיר הנגדי.

"וואו, איזה יופי! אני ממש שמח לשמוע!"

באמת שמחתי לשמוע שאוסנת ניצלה את זמן הנהיגה הביתה ממני כדי לעבד את כל מה שדיברנו בפגישה, להפנים וגם ליישם מיד כשהיא מגיעה הביתה.

"כן. תשמע, בהתחלה היא עוד העלתה את העניין הזה של החברים,

אתה יודע, זה שאני מעדיף אותם וכל זה…

אבל אז היא באמת נתנה לי לדבר,

נתנה לי להסביר,

באמת הקשיבה, לא קטעה אותי כמו תמיד, לא נכנסה לי לדברים,

לא היו צעקות.

היה ממש בסדר".

"על מה דיברתם בהקשר של החברים? מה אמרת בהקשר של הערבות של איצקו?

איך הסברת לה את חתימת הערבות? אתה יודע, היא ממש נפגעה שלא התייעצת איתה!",

אני מקשה עליו כדי לוודא שהוא באמת מבין על מה היא כעסה,

מה הסיבה שבגללה הם לא דיברו 3 ימים.

"אני אגיד לך את האמת, אסף? ככה התרגלתי.

מגיל 12 אני מפרנס את עצמי, עובד, יש לי כסף, אני יודע להתנהל, יודע להחזיק כסף, לא עושה שטויות.

מאוד אחראי בקטע הזה."

"אני יודע, אני כבר מכיר אותך, מכיר אתכם.

זה שאתה עובד מגיל 12, איך זה קשור להחלטה שלך לא לשתף את אוסנת בעניין של הערבות?"

"איך זה קשור? זה קשור כי לא חשבתי בכלל שאני צריך לבקש ממנה רשות לתת לאיצקו ערבות.

איצקו הוא יותר מאח בשבילי, ברור שאני אחתום לו."

הופה.

פה קבור הכלב.

מבחינת גיל, פרנסת הבית זה הדומיין הבלעדי שלו.

הכנסות, הוצאות (למרות שהיא צרכנית פעילה, כמו שהגדרנו אותה לפני כמה פגישות), תשלומים, צ'קים, עסקאות. זאת האחריות שלו.

והוא צריך לשאת בה, לטוב ולרע.

לבד.

ככה לפחות הוא חשב עד שהתעסקנו, במשך כמה פגישות, בנושאים הכלכליים ביניהם.

בצורך בשיתוף, בשותפות, באחריות משותפת, בזה ששניהם אחראיים על ההתנהלות הכלכלית שלהם…

כשהוא חתם על הערבות, הרבה לפני שהם התחילו את הטיפול, זאת היתה המוטיבציה העיקרית שגרמה לו לעשות את זה בלי להתייעץ עם אוסנת.

היום היא לא היתה מניעה אותו.

היום הוא כן היה מתייעץ איתה.

מוטיבציה אחרת שצריך להכיר אצל גיל היא הגישה שלו לגבי החברים שלו.

מבחינתו, הם יותר מאחים.

כשהם מבקשים חתימה על ערבות,

בעיקר החברים הטובים ביותר, אין בכלל ספק. חותמים.

גם כאן, המוטיבציה הזאת לא היתה מפעילה אותו.

מאז שהוא הבין שהיא רוצה להיות מס' 1 שלו,

וברגע שהוא הבין שהוא באמת רואה אותה כמס' 1 שלו,

אין ספק לגבי זה שהוא לא היה מקבל החלטה לגבי חבר, החלטה שמשפיעה גם עליה, בלי לדבר איתה קודם.

עשינו הרבה משחקי תפקידים.

פעם הוא שיחק את עצמו ואני את אוסנת,

פעם אני שיחקתי אותו והוא שיחק את הקול הפנימי שאומר לו שזאת זכותו לעשות את זה בלי להתייעץ ופעם הוא החליף כובע והיה הקול שאומר לו שהוא חייב להתייעץ איתה.

האסימון נפל באמת כשהוא שיחק את אוסנת ואני הייתי בתפקיד גיל.

שם הוא באמת הבין איך היא הרגישה כשהוא החליט לא לשתף אותה,

שם הוא באמת הבין איך הוא לא רוצה שהיא תרגיש יותר (second best, לא נחשבת, שקופה),

שם הוא באמת הבין איך הוא כן רוצה שהיא תרגיש תמיד (מס' 1, בעלת קול שווה, שותפה).

ואיפה שיש הבנה, יש עם מה לעבוד...