פוליאמוריה- אמיתי או מסווה?

אחת השאלות הראשונות ששאלו את הפוליאמורים

שהגיעו להשתתף בתכנית "סליחה על השאלה- פוליאמוריה" (כאן 11),

היתה האם הם הגדירו את עצמם כפוליאמורים כדי להרוויח יותר סקס.

כולם, ללא יוצא מן הכלל, גיחכו ואמרו שזאת לא היתה המטרה הראשונית

או המרכזית אלא תוצר לוואי.

מבחינתם, פוליאמוריה זה עניין רגשי הרבה יותר ממיני. עבורם, פוליאמוריה היא היכולת לנהל מערכות יחסים מרובות,

היכולת להעניק אהבה, דאגה ואינטימיות ליותר מאדם אחד.

בסך הכל, נשמע הגיוני, טבעי. אחרי הכל, כל אחד מאיתנו אוהב יותר מאדם אחד. הרבה יותר מאדם אחד.

אם זה כזה הגיוני וטבעי, למה יש כל כך הרבה קולות שחושבים על 'פוליאמוריה' כעל שם מכובס לאורגיה רבת-משתתפים?

בית-זונות בתחפושת של דובוני 'כפת לי? אוסף של ביסקסואלים שמלבינים את הדחף שלהם להזדנזן עם גברים ונשים כאחד?

יש לזה הרבה סיבות:

כי אנחנו מפחדים. מפחדים שזה יפרק לנו את המבנה שלימדו אותנו מגיל 0 שהוא המבנה היחיד הקיים. מפחדים שאולי נגלה שזאת דרך חיים טבעית יותר ונכונה יותר. מפחדים שנאהב את זה.

כי אנחנו מקנאים. מקנאים בפוליאמורים שהם מצליחים לחיות ללא קנאה. ללא הצורך לתת דין וחשבון. ללא הצורך לשקר לעצמם ולבן.בת הזוג שלהם.

כי אנחנו לא אוהבים לפרגן. יותר קל להכפיש, להאשים ולקלל מאשר להלל ולשבח. יותר קל להדוף קידמה, בטח כשהיא עלולה לגרום לכם להרגיש "לא-נאורים". יותר קל לפסול משהו במקום להכיר אותו מקרוב.

פוליאמוריה היא מבנה זוגי/משפחתי לגיטימי לחלוטין. לגיטימית כמו אמהות חד-הוריות (מבחירה), כמו הורות משותפת, כמו הורות חד-מינית.

השבוע אני מקדיש את תכנית הרדיו שלי, "יחסים", לפוליאמוריה. הצטרפו אליי, ואל האורחים שלי באולפן, ביום חמישי הקרוב, 30.7.20, בשעה 17:00-18:00, לתכנית שכולה אורגיה של מוחות על הדבר הזה שנקרא "פוליאמוריה".

אוהב אסף