הבוס שלי הוא איש הפח מ"הקוסם מארץ עוץ" (אמפתיה ככלי ניהולי)
האם קרה לכם פעם שהתפטרתם ממקום העבודה שלכם בגלל המנהל הישיר?
אני בטוח שכן, ואפילו יותר מפעם אחת!
המנהל הישיר הוא אחת הסיבות המרכזיות לעזיבת מקום עבודה.
הוא גורם לעובדים שלו לעבוד שעות נוספות מופרזות, לא נותן חיזוקים חיוביים, לא עומד בהבטחות שלו, לא דואג להתפתחות האישית של העובדים, מכבה את היצירתיות שלהם, לא מאתגר אותם ופשוט לא אכפת לו.
במילים אחרות, הוא לא אמפתי.
אמפתיה מוגדרת כיכולת להתבונן על המציאות דרך העיניים של מישהו אחר, להבין את עולמו הפנימי כאילו היה שלי, תוך הפרדה ברורה בינו לביני (בניגוד להזדהות).
במילים פשוטות יותר, אמפתיה היא המסוגלות להיכנס לנעליים של מישהו אחר באופן זמני בלבד.
כיצד אמפתיה נוצרת?
האם מקבלים אמפתיה באופן פאסיבי, רק מלהיות, או שמשיגים אותה בצורה אקטיבית, תוך כדי פעולה מודעת?
כיצד אמפתיה במקום העבודה יכולה להוות כלי עוצמתי לעבודת צוות אפקטיבית, הגברת היצירתיות והחדשנות?
איך מנהלים יכולים למקסם את היצרנות של הצוותים שלהם בצורה שכולם מרוויחים ממנה?