אז ככה הורים מגיעים אליי.

מתוסכלים, כועסים, מיואשים, עייפים ומלאי אשמה (כלפי עצמם) או האשמה (כלפי בן.בת הזוג). 

אני, כמובן, לא מאשים. לא שופט. לא מבקר.

להיפך, מבין, מכיל, מחבק.

אחרי הכל, גם אני הורה.

 

יודע לגמרי כמה זה מעצבן שהילדים לא מקשיבים או שצריך לחזור על כל דבר 5 פעמים, 
במיוחד אם הראש שלהם תקוע במסך כזה או אחר.

יודע כמה זה מטריף שהם משאירים את התיק או הנעליים באמצע הסלון, 
וכמה זה מחרפן שלא עובר להם בראש להרים את הצלחת מהשולחן
או לנקות את השוקולד שנמרח להם בטעות על הכורסה.

​

יודע כמה זה מתסכל שהם מתווכחים על כל דבר בערך ומכיר גם את האכזבה כשהם משתפים חבר במקום אותנו, או מתייעצים עם חברה במקום איתנו.

מכיר גם את הטיולים הליליים שלהם למטבח ובחזרה, עאלק בלי להעיר אף אחד,

ואת זה שהמטבח נראה כאילו המתמודדים של מאסטר שף התאמנו שם.

 

ומה התסכול הגדול מכולם?

שאנחנו מג'נגלים בין זומים של עבודה לזומים של הלימודים שלהם-בישולים-כביסות-ניקיונות, וזה בלי להזכיר את הסידורים, הקניות, ההסעות ובסוף אנחנו גם מרגישים אשמים!

אשמים על זה שלא היינו איתם מספיק, או שדיברנו בכעס, או שלא היינו פנויים להקשיב בדיוק כשבא להם לשתף, או שלא קנינו/הבאנו/עשינו משהו שהם היו צריכים
או שחשבנו שהם צריכים.

בקיצור, לא חסר על מה להאשים את עצמנו.

 

מהמקום הזה, של הבנה מוחלטת לגבי המצב הרגשי הלא פשוט של המשפחות שעבדתי איתן, ומתוך רצון אמיתי לעזור, התחלתי לחשוב על דרך שונה לעשות הדרכת הורים, דרך תכל'סית, קלה להבנה ויישום, אפקטיבית, מובנית, מסודרת, דרך שתעזור להחזיר לכל בני הבית את השפיות, הסדר, הרוגע.

​

אחרי עשרות תהליכי הדרכת הורים, עשרות משפחות שעבדתי איתן, הדרכתי אותן או הרציתי בפניהן, פיתחתי את שיטת "7 מעגלי-היחסים להורות נכונה יותר".

נכונה יותר לכם, אני מתכוון.

לבית הספציפי שלכם. למשפחה שלכם, לילדים שלכם.

כי לכל בית מתאימה התנהלות אחרת, תקשורת אחרת, דינאמיקה אחרת.

 

ובכל זאת, יש משהו בסיסי שזהה בכל בית ובכל משפחה, משהו יסודי שבונה את מערכות-היחסים בתוך המשפחה,

בהובלה של ההורים כבעלי הסמכות והאחריות, ומשמר אותן.

 

אני מדבר על 7 המעגלים המרכזיים שעליהם מושתתת ההורות של כולנו,

7 תחומים עיקריים שבהם אנחנו מתנהלים כהורים,

7 נושאי-על שחייבים לדבר עליהם כדי לעשות הורות טובה יותר, בריאה יותר, נכונה יותר לכל בני הבית.