• אסף דולינגר

קבלה ללא תנאי בזוגיות ובהורות כתנאי בסיסי לתקשורת שוויונית בבית

"אני אוהב את אשתי, אבל אם היא רק היתה קצת יותר…" "אני אוהבת את הילד שלי, אבל אם הוא רק היה קצת יותר…" הרבה יותר קל להגיד שאנחנו אוהבים את בן/בת הזוג שלנו או את הילדים שלנו, אבל הרבה יותר קשה לקבל את מי שאנחנו טוענים שאנחנו אוהבים כמו שהם, למרות החסרונות, השריטות, תפיסת עולם שונה משלי, סדר עדיפויות שונה משלי, קצב שונה משלי, הרגלים, תחביבים ותחומי עניין שונים משלי. שוני שהוא לגיטימי, טבעי לחלוטין ועובדתי, אגב. לקבל מישהו כמו שהוא לא אומר בהכרח לקבל את כל מה שהם אומרים או עושים, או להסכים איתם בצורה עיוורת. לקבל אותם אומר, מצד אחד, לבחור להתמקד ביתרונות ובתכונות החיוביות שלהם, ומצד שני, להיות מודע לחסרונות ולתכונות שאני פחות אוהב אצלם ולקבל אותם. קבלה אמיתית היא בסיס איתן לאהבה, לתקשורת שוויונית, מכילה ומכבדת עם בן/בת הזוג ועם הילדים. אני רואה אותם, מרגיש אותם, מבין אותם ומתוך הבסיס החזק הזה מגייס נכונות מצידי לעבוד על כל מה שאני לא מקבל אצלם. הקבלה שלנו את האחר משתקפת בבחירות שעשינו במהלך חיינו.

אני מדבר על האדם שאיתו בחרנו להתחתן, השכנים שבחרנו לחיות לצידם, החברים שהקפנו את עצמנו בהם, מערכת היחסים שלנו עם הילדים שלנו. כשאנחנו מקבלים את האחר, אנחנו מקבלים בעצם את עצמנו, ותוך כדי כך אנחנו גם משלימים עם הבחירות שלנו. כשאני בוחר לקבל את בן/בת הזוג שלי ואת הילדים שלי כמו שהם, אני בעצם מקבל את הזכות שלהם לחשוב אחרת ממני, מאפשר להם להתבטא בחופשיות וללא חשש, רואה את הטוב בהם, היופי, הגדולה, היכולות, העוצמה והרכות. בדיוק כמו שאני רואה אותם בעצמי. בדיוק כמו שאני מוכן לקבל אותם בעצמי. וכשאני עושה את כל זה, אני מאפשר לבן/בת הזוג והילדים שלי לקבל אותי כמו שאני. קבלו אותם כמו שהם ונהלו שיחה פתוחה ומקרבת על כל הדברים שאתם פחות מקבלים אחד אצל השני/ה.


על מה הייתם רוצים שנעבוד?