• אסף דולינגר

יש לי ילד מחונן בבית! איך מתמודדים?

"הילד שלי מחונן". "החלטנו להקפיץ את הילד כיתה". "פעם בשבוע הוא נוסע לבית ספר למחוננים". איזה כיף לנו ההורים להגיד משפטים כאלה, נכון? באמת כיף? ב-100% מהמקרים?

בואו נניח שכן.

בואו נניח שב-100% מהמקרים כיף לנו להגיד שהילד שלנו מחונן, אבל האם גם הילד מבסוט מזה? ההגדרה של מיהו מחונן משתנה ממדינה למדינה, וכך גם דרכי האבחון והאיתור.

אבל זאת לא הנקודה שלי. הנקודה שלי היא ההתמודדות שלנו כהורים עם כל אחד משלבי המחוננות של הילדים שלנו:

איזה לחץ, המבחן עוד מעט! כשהילד מקבל את הזימון למבחן המיון, שימו לב שאתם לא דוחקים בו לגשת רק בגלל שאתם רוצים להגשים חלום שלכם, ובטח לא מכריחים אותו לשבת שבועות על גבי שבועות כדי להתכונן למבחן אם הוא לא מעוניין בכך.


נהלו איתו שיחה על ההשלכות הפיזיות הכרוכות בלהיות מחונן (לעזוב את בית הספר ולעבור לבית ספר אחר, או להישאר באותו בית ספר אבל לצאת פעם בשבוע לבית ספר אחר ולהשלים בזמנו הפנוי את מה שפספס, או לקפוץ כיתה).

ודאו שהוא מבין ומוכן לעשות את השינוי הזה במידה והוא יוגדר כמחונן. אם לא עבר את המיונים (א' או ב'), היו רגישים לתגובה שלו. הסבירו לו שלא חייבים להיות מחוננים כדי להצליח בחיים. אפשר להיות מצוין ומצטיין במיליון דרכים אחרות (אתם יכולים להשתמש בסיפור החיים של אלברט איינשטיין, שהיה בינוני מאוד בלימודים, פרט למתמטיקה ופיזיקה, או מארי קירי, שלא הורשתה ללמוד באוניברסיטה והפכה לאישה הראשונה בהיסטוריה שזכתה בפרס נובל). בדקו האם הילד מעוניין לגשת שוב למבחן לפני שאתם מערערים. אולי הוא לא רוצה בכלל? אולי איבד עניין? אולי שינה כיוון? אולי זה מעולם לא עניין אותו והוא ניגש למבחן רק כדי לרצות אתכם? אז הוא מחונן? סופית? סבבה. שלא ירים ת'אף, אחרת יגמור כמו שלדון מ-Big Bang Theory!




כך תתמודדו נכון עם ילד מחונן בבית אל תתנו לו יחס מועדף על פני האחים הלא מחוננים שלו ואל תגרמו לו להרגיש מוצלח מהם. נכון, לילד מחונן יש צרכים משלו, אבל גם לילדים הלא מחוננים שלכם יש צרכים לא פחות חשובים ודחופים. כל ילד צריך לקבל מענה רגשי, פיזי, מנטלי בהתאם לצרכים הספציפיים שלו. הסבירו לו שאסור לו להיות סנוב כלפי החברים שלו ואסור לו להתנשא מעליהם. גם ככה האתגר הרגשי-חברתי שילד מחונן נתקל בו הוא גדול, ברוב המקרים. שלא יהפוך לגדול יותר! גוונו לו את המסגרות והחוגים בהם הוא משתתף. לא רק חוגי חשיבה ומחקר, אלא גם חוגי ספורט, ריקוד וכל מסגרת שתאפשר לו לתרגל את הכישורים החברתיים והבינאישיים שלו.

על מה הייתם רוצים שנעבוד?