זמן המסך של הילדים, חוסר אחידות בהתנהלות מול הילדים והיעדר סדר יום.
אלה רק חלק מהאתגרים שהורים חווים עם הילדים שלהם, גם בגיל הרך וגם בגיל ההתבגרות.
וככה הם מגיעים אליי.
מתוסכלים, כועסים, מיואשים, עייפים ומלאי אשמה כלפי עצמם או האשמה כלפי בן.בת הזוג.
אני, כמובן, לא מאשים. לא שופט. לא מבקר.
להיפך, מבין, מכיל, מחבק.
אחרי הכל, גם אני הורה.
יודע לגמרי כמה זה מעצבן שהילדים לא מקשיבים או שצריך לחזור על כל דבר 5 פעמים,
במיוחד אם הראש שלהם תקוע במסך כזה או אחר.
יודע כמה זה מטריף שהם משאירים את התיק או הנעליים באמצע הסלון,
וכמה זה מחרפן שלא עובר להם בראש להרים את הצלחת מהשולחן או לנקות את השוקולד שנמרח להם בטעות על הכורסה.
יודע כמה זה מתסכל שהם מתווכחים על כל דבר בערך ומכיר גם את האכזבה כשהם משתפים חבר במקום אותנו, או מתייעצים עם חברה במקום איתנו.
מכיר גם את הטיולים הליליים שלהם למטבח ובחזרה, עאלק בלי להעיר אף אחד, ואת זה שהמטבח נראה כאילו המתמודדים של מאסטר שף התאמנו שם.
ומה התסכול הגדול מכולם?
שאנחנו מג'נגלים בין זומים של עבודה לזומים של הלימודים שלהם-בישולים-כביסות-ניקיונות, וזה בלי להזכיר את הסידורים, הקניות, ההסעות ובסוף אנחנו גם מרגישים אשמים!
אשמים על זה שלא היינו איתם מספיק, או שדיברנו בכעס, או שלא היינו פנויים להקשיב בדיוק כשבא להם לשתף, או שלא קנינו/הבאנו/עשינו משהו שהם היו צריכים או שחשבנו שהם צריכים.
בקיצור, לא חסר על מה להאשים את עצמנו.
בגלל זה בדיוק פיתחתי את שיטת 7 מעגלי-היחסים להורות נכונה יותר,
שיטה שמחזקת ומשמרת את הסמכות וההובלה ההורית בבית,
סמכות שיודעת להכיל את הילדים, לאהוב אותם ללא תנאי ולקבל את השטויות שלהם,
ובו בזמן מסוגלת להציב להם גבולות (או מרחבי פעולה, תלוי בגיל של הילד), לקבוע וליישם את חוקי הבית ולמתוח קוים אדומים.
כדי להבין יותר לעומק את השיטה ואת 7 המעגלים, לחצו כאן.
Comments