• אסף דולינגר

גיל ואוסנת ייעוץ זוגי פגישה #9 | 06.08.2020

הפרטים האישיים (שמות, גילאים, עיר מגורים ותחום עיסוק) בדויים. הסיפור עצמו אמיתי.


"לא כל כך הלך לנו, אסף",

אומרת אוסנת, מבויישת-משהו…


"אני מניח שאת מדברת על השיחה על שינוי החוזה ביניכם", אני מגייס

את יכולת קריאת המחשבות שאין לי 🙄


"גם אתה מרגיש ככה, גיל?" אני מכניס את גיל לעניינים כבר מהדקה הראשונה.


"אממממ, כן. התחלנו לדבר על... מי מוציא את הכלב, נגיד, מי מנקה את הבית, בישול, כביסה, כל ההתעסקות עם הילדים… אתה יודע, כמו שאמרת לנו…"


"עד כאן נשמע טוב…", אני מעודד אותם על עצם זה שהם עשו את השיחה הזאת כמו שצריך,

בפעם הראשונה.

"אז למה אוסנת אומרת שלא כל כך הלך לכם?"

"כי מהר מאוד הגענו לויכוח על מי עושה יותר, מי עושה מה, מי אמור לעשות מה, למה, כמה…",

גיל חוזר לסטייט (המצב הרגשי) המאוד-לא-רגוע שהוא היה בו

בזמן שהם דיברו על זה.

שומעים את זה בטונציה שלו,

בקצב הדיבור,

רואים את זה במחוות-ידיים מפוזרות ומהירות.


"מהמם!" אני צוהל והם מופתעים.

"אני רוצה שנתחיל לחגוג הצלחות קטנות.

ואת זה אני אומר עוד לפני שאני שומע מכם את ההמשך.

תבינו, זאת הפעם הראשונה שאתם מקיימים שיחה כזאת.

הפעם הראשונה!

אם זאת לא הצלחה, מה כן?"


"שנצליח לסיים את השיחה כמו שצריך!" אוסנת מגיבה בדיוק כמו שרציתי שתגיב.

"מצוין! זאת מטרת-העל, זאת המטרה הסופית.

כדי להגיע למטרה הסופית,

אתם צר