• אסף דולינגר

גיל ואוסנת ייעוץ זוגי פגישה #3 | 25.06.2020

הפרטים האישיים (שמות, גילאים, עיר מגורים ותחום עיסוק) בדויים. הסיפור עצמו אמיתי.



"היי", גיל ואוסנת נכנסים.

כבר בדלת רואים שהאנרגיות היום אחרות.

טובות יותר. רגועות יותר.

"איזה כיף לראות אתכם מחוייכים!" אני מחווה בידי לכיוון הכורסה,

החיוך שמתפשט על הפנים שלי מצייר אותן מחדש.



"אז ספרו, מה השתנה השבוע הזה מהשבוע שעבר?"


"אתה רוצה להתחיל?" אוסנת מרשימה את החדר בפנייה לגיל.


"טוב, אז תשמע, כנראה שהדברים שאמרתי בשבוע שעבר... אתה זוכר...?

על זה שאני מפחד לדבר כי היא ישר קופצת עליי ומעבירה ביקורת וזה?

אז כנראה שזה עשה לאוסנת משהו,

כי השבוע היא השתדלה.

ראיתי שהיא השתדלה.

היו לה נפילות, שלא תחשוב.

אבל בסך הכל היה בסדר מהבחינה הזאת.

יכולתי להשלים יותר משפטים השבוע."


"מדהים! אני שמח לשמוע! אוסנת?"


"כן, זה נכון. הפגישה הקודמת היתה הפעם הראשונה ששמעתי מגיל שהוא ממש סובל בשיחות שלנו וזה עשה לי משהו. פתאום ריחמתי עליו כזה."


"הפעם הראשונה שאת שומעת את זה?", גיל השתומם.

"אמרתי לך את זה מיליון פעם!", הגבות שלו חצו את קו אמצע המצח בקלות.


"אני מתאר לעצמי שאמרת את זה לאוסנת באמצע ריב", ניסיתי לפשט להם את אחת הטעויות הבסיסיות בתקשורת זוגית, והוספתי:

"סביר להניח שעשית את זה בצעקות, כשהיא רותחת ואתה מיואש. נכון?"

"אממממממ…", הגבות של גיל חוזרות למקומן הטבעי, פחות או יותר. "אולי. יש מצב..."


קלינג! [צליל של אסימון נופל]


"זה היה ההבדל!

כשישבתם כאן והתחלת לדבר ואז אוסנת שאלה 'מה בסדר? איזה בסדר?', זוכר?

ביקשתי ממנה להחזיק, להתאפק, לתת לך לדבר רגע.

ואז הוצאת את זה. כשהיא מקשיבה ולא עסוקה בלהגיב, לצעוק, לתקוף,

כמו ששניכם אמרתם שקורה לכם הרבה.


אז הנה לכם הטעות הראשונה בתקשורת בין בני זוג:

כשמנסים להעביר לצד השני מסר באמצע ריב, כסאח, צעקות, בלאגן, המסר לא עובר.

צריך להעביר את המסר הזה בשיחה רגועה, כשאתם רחוק מהריב, כשהאמוציות נרגעות קצת, כשאתם נמצאים במצב יותר שפוי."

"מבין מה אתה אומר, וגם מסכים איתך",

גיל רוכן קדימה ונשען עם המרפקים על הירכיים.


"הכל טוב ויפה על הנייר. בפועל, אנחנו מגיעים יותר מדי מהר לפיצוץ!

אנחנו לא עושים בכוונה, זה פשוט קורה לנו!".


אוסנת מצמצמת את המרחק אל גיל.

בחינניות, בתנועות מדודות, בלי שאף אחד ירגיש שזה מה שהיא עושה בעצם.

ככה היא חושבת לפחות.


"זה ברור לי לגמרי, גיל", היישרתי מבט אל אוסנת.

"ברור שאתם לא עושים בכוונה. רוב הזוגות לא עושים את זה בכוונה ועדיין,

זה קורה להרבה זוגות.

אתם פשוט צריכים ללמוד לדבר, ללמוד להקשיב אחד לשנייה,

להיות סבלניים, לא לקטוע באמצע, לא להתפרץ.

להחזיק, כמו שאחד המנטורים שלי נוהג להגיד.

לכבד אחד את השנייה, להבין שלצד השני יש תפיסה אחרת לגבי הסיטואציה,

המציאות, החיים.

לקבל את זה, לא להתנגד לזה. וללמוד לעבוד עם זה, ללכת עם זה."


"ומה עם סקס? אינטימיות? זה קריטי לי! אין לנו כמעט ואני משתגע מזה!

אם יש משהו שיכול לגרום לי לפרק, זה זה!", הוא נזרק אחורה אל הכורסה, משלב ידיים כועסות.

"אתה בכלל יודע מה זה אינטימיות?", אוסנת מלגלגת.


"לא, אני לא יודע מה זה אינטימיות!", כנראה שיש חוק כזה שאומר שהמלגלג על המלגלג- פטור.

"ברור שאני יודע מה זה! זה מה שאת נותנת לי פעם באף פעם!"



"הופה! עצרו! אנחנו לא נפתח את זה עכשיו, כי אני רוצה שנתחיל לעבוד על תקשורת נכונה. זה הבסיס להכל. מבטיח שנפתח גם את הנושא הזה, במיוחד עכשיו כשאני יודע כמה זה קריטי אצלכם."


התחלנו לדבר על תקשורת נכונה, סעיף אחרי סעיף:

איך עושים תקשורת זוגית נכונה, חיובית, אפקטיבית.

רק התחלנו. תקשורת היא אוקיינוס.

יש בתוך הנושא הזה כל כך הרבה דברים שצריך לכסות, להסביר, לכוון, לתרגל.

והם תרגלו בנוכחותי.

היה להם מביך בהתחלה, אין ספק.

זה מאוד טבעי שזה יביך אותם, במצב שבו הם רוצים לעשות שינוי של 180 מעלות בצורת התקשורת שהם הכירו עד היום.

מביך מביך אבל שווה את זה!


נראה מה הם יביאו אל המפגש שלנו בשבוע הבא...



על מה הייתם רוצים שנעבוד?