• אסף דולינגר

גיל ואוסנת ייעוץ זוגי פגישה #17 | 08.10.2020

הפרטים האישיים (שמות, גילאים, עיר מגורים ותחום עיסוק) בדויים. הסיפור עצמו אמיתי.


"איך הלך השבוע עם זמן האיכות האישי? היה לכם? עשיתם?"

[השבוע גיל ואוסנת הגיעו אליי פיזית. הבינו שמותר להמשיך כרגיל טיפולים פסיכולוגיים-מנטליים-רגשיים]

"היה בסדר. אפילו בסדר גמור", גיל מחייך.

"מעולה! ספרו קצת, שתפו", אני מחייך אל שניהם בחזרה, מבסוט מההתקדמות האדירה שהזוג הזה עושה משבוע לשבוע.


"ישבנו, כמו שאמרת לנו,

וממש תכננו את השבוע",

גיל פותח ואוסנת משלימה אותו:

"אתה יודע, דיברנו על מתי גיל מתאמן, מתי אני מציירת, מי קם עם הילדים בבוקר,

מי יכול לישון עוד קצת…", היא מחייכת ומחככת את הכתף שלה בשלו לאות הערכה.

הוא, מצידו, לא נשאר אדיש למחווה, פורש יד שרירית [רואים שהוא התאמן השבוע] ומחבק אותה ברוך.

"וזה עבד לכם?

באמת אפשרתם את הזמן הזה לצד השני?

מכל הלב?

זמן שכל אחד מכם באמת יוכל ליהנות מזמן אישי ולעשות בזמן הזה ממש מה שבא לכם?",

אני בודק שלא טפטפו שם כמה טיפות של תסכול או מרמור מהצד המאפשר,

שלא יהפכו לבוץ טובעני.


"כן, כן, לגמרי", גיל ממשיך את הכיוון החיובי שמתפתח כאן.


"מצוין! ומה עם זמן איכות זוגי? הקפדתם לעשות גם אותו או שהאישי בא על חשבון הזוגי?",

אני שואל, מלא תקווה שהם כן הצליחו לעשות גם וגם.

"אממממ…", גיל מחפש את המילים…

"פחות", אוסנת מחלצת אותו מהמבוכה ומיד מבהירה:

"אבל זה לא שלא רצינו או משהו.

ברור לנו שזה חשוב. פשוט נראה לי שקצת התלהבנו מה'אישור' הזה

[אוסנת עושה תנועת מרכאות עם הידיים] שנתת לנו שמגיע לנו גם זמן איכות אישי".

"חבר'ה, אם זה חשוב לכם, תמצאו לזה זמן!

נתתם לזמן איכות זוגי 10% בפאי שלכם.

גם ככה זה לא מספיק, אז נסו לפחות לקיים את ה-10% האלה.

אל תוותרו על זה.

אני מבין שזאת תקופה קשה.

סגר, הילדים בבית, הכל מובן.

ועדיין, תמצאו את הזמן ותעשו קצת מכל דבר. הילדים, אישי, זוגי.

אני סומך עליכם שאתם מסוגלים לסדר את זה גם במצב האולטרה-מאתגר הזה שאנחנו נמצאים בו",

אני סוגר את המונולוג הקצרצר שלי בהבעת ביטחון מוחלט בהם.


"סגור. צודק", גיל עונה ושפת הגוף שלו כמו של קצין במסע כומתה.

סוג של 'יאללה, אחריי!' כזה...


"עכשיו בואו נדבר קצת על מה שקיבל אצל גיל, לפחות, את הנתח הגדול ביותר בפאי, מגע. אתה כתבת שחשוב לך לקבל מאוסנת מגע 50% מהזמן",

אני מדבר אל גיל אמנם, אבל מפנה את המבט אל אוסנת כדי לא לפספס את המימיקה שלה בכל פעם שאני מוסיף עוד שאלה בהקשר של מגע, נושא שלא בא לה בקלות:

"איך הולך בקטע הזה?

אתם נוגעים קצת יותר?

מחבקים?

נותנים נשיקה חמודה באמצע היום, סתם ככה?"

שפת הגוף שלה דווקא אומרת לי שאני הולך לאהוב את התשובה.

"גיל?", היא מפנה אליו את השאלה כאילו היא מציגה את הדובר הבא שיענה על השאלה.

"האמת שכן", גיל עונה בחדווה,

"היה שיפור השבוע."

"איך תסבירו את זה?", אני רוצה שהם יבינו בעצמם את מקור השיפור כדי שיוכלו להתמיד במה שעובד להם.


"זה כמו שאמרת", אוסנת מתנדבת להסביר,

"ברגע שגיל מראה לי שאכפת לו מהזמן הפרטי שלי והוא באמת מאפשר לי את זה בקטע אמיתי, זה מוסיף המון.

זה לא הקטע של לישון עוד שעה בבוקר או הציור עצמו או הטלפון שלי עם אמא שלי שאני כל כך אוהבת לדבר איתה.

זה מה שעומד מאחורי זה, מבחינתי.

זה מה שחיפשתי כל הזמן, שאני ארגיש שגיל רואה אותי, שאכפת לו, שהוא רוצה שיהיה לי טוב",

היא מניחה יד על החזה של גיל ומנשקת אותו על השפתיים.


"מהמם!", אני מכריז בקול רם על הישג נוסף מצידם.

"גם אתה מרגיש ככה, גיל? שאוסנת רואה אותך? שאכפת לה מהזמן הפרטי שלך?"

"כן. זה מדהים כמה אפשר לסדר את הדברים כשפשוט מדברים עליהם,

כשכל אחד אומר מה הוא רוצה ומה הוא צריך ואנחנו באמת עושים מאמץ אמיתי לאפשר את זה ולהכניס את זה בתור משהו לגיטימי בתוך היום שלנו."


[אני מרגיש שהוא מבסוט חלקית, לא לגמרי.

יש שם 'אבל' שמעיד על כך שיש כאן הישג חלקי, לא מושלם]

"אבל…", גיל מתחיל פסקה חדשה ואוסנת מתרחקת מעט כאילו מחפשת זוית טובה יותר

לשמוע את ההמשך.

"העניין של הסקס עדיין לא הסתדר כמו שצריך. אני לא יודע למה, אבל אנחנו עדיין לא…"

שוב המבט שלי נודד אל אוסנת בזמן שגיל מדבר, סוקר את התגובה שלה לדברים שלו.

"הוא צודק, אני מודה", היא מאשרת,

"אבל זה לא שאני לא רוצה. פשוט זה ממש קשה כשהילדים שם כל הזמן."


"זה באמת מאתגר.

באמת קשה לדמיין איך אפשר לעשות סקס כשהילדים בצד השני של הדלת,

ערים, פעילים, מתפקדים.

אני גם מבין, ממה שאמרתם קודם, שהזמן האישי קצת בלע השבוע את הזמן הזוגי, נכון?

כלומר: אתם מסיימים את הזמן האישי בשעה מאוחרת בערב ואתם אמנם מבסוטים וטוב לכם, אבל אתם עייפים מכדי לתרגם את זה למגע אינטימי וסקס. הבנתי נכון את הסיטואציה?"

"בול!", גיל תולה בי עיניים גדולות, משוועות לפתרון.

"אז כאן אתם צריכים להיות יצירתיים",

אני ממשיך,

ויוצא בהכרזה מפוצצת אבל נכונה:

"איפה שיש רצון, יש דרך!"


"מה זאת אומרת?

איזה דרך אתה רואה שאנחנו לא?",

אוסנת מתגוננת כאילו אני מחזיק סוד

שהוא רק שלי.


"יצירתיות זה אומר שסקס לא חייב להימשך שעה וחצי.

הוא יכול להימשך 5 דקות, כשיש הזדמנות.

זה גם אומר שזה לא חייב להיות בלילה.

זה יכול להיות בבוקר, בצהריים.

שוב, כשיש הזדמנות.

יותר מזה, כל התפיסה שלכם לגבי סקס צריכה להשתנות.

כדי לקיים זוגיות שלוקחת את המיניות בחשבון,

כלומר: ששניכם מבינים ורוצים שהמיניות תהיה חלק אינטגרלי וחשוב בתוך הזוגיות שלכם, אתם לא חייבים לקיים יחסי מין מלאים כל יום.

גם לא כל יומיים. בואו נהיה ריאליים. דיברנו על המצב, אין צורך להרחיב.


מה שאני מנסה להגיד זה שיש עוד המון דרכים לקיים זוגיות מינית, סקסית, ארוטית.

סקס אוראלי, נגיעות, טיזינג, דברים שמשאירים אתכם מעוניינים.

חרמנים אחד על השנייה. מיניים."


"בוא'נה, אתה דורש מאיתנו כאן דברים ברמה אחרת!",

גיל מגיב כאילו ביקשתי ממנו לחצוב מים מהסלע.

"בוא נתחיל מזה ש'דורש' היא מילה קשה. אני לא דורש מכם להפוך לכאלה,

לא מצפה מכם להפוך תוך יום לשחקנים בסרט ארוטי,

לא מצפה מכם להסתובב עירומים בבית ולהתעסק אחד עם השנייה כל היום.

שימו לב שמשבוע לשבוע אנחנו מחזקים את הזוגיות שלכם,

מביאים אתכם להתקרב, גם מנטלית,

גם רגשית.

אתם לומדים לראות את הצרכים

והרצונות אחד של השנייה,

להתחשב, לאפשר,

לעשות מחוות אחד כלפי השנייה,

לדבר על הדברים, להתחלק במטלות…


היום הזוגיות שלכם הרבה יותר רגועה וזורמת ממה שהיתה לכם לפני שהגעתם אליי…


הרמה הבאה באמת, כמו שאמרת בעצמך, גיל, מבחינת המגע ביניכם,

ואני מדבר גם על המגע הרומנטי,

גם המגע החברי ובטח ובטח שהמגע המיני, שזה נושא שמאוד תסכל אותך,

עד כדי שכך שאמרת שעל זה אתה יכול לפרק את הזוגיות שלכם,

הרמה הבאה זה לגעת יותר אחד בשנייה,

לא רק בסוף היום, לא רק בלילה, לא לצפות שבלילה תהיו מספיק עירניים

ועם חשק מספיק גדול כדי לשכב ואז להתאכזב כי אתם גמורים ואין מצב.

הדברים האלה יכולים וצריכים לקרות במהלך היום, בכל מיני הזדמנויות".


"נשמע פצצה! קניתי!", גיל מתלהב.

"מה אתה קופץ? מה לגעת במהלך היום? איך לגעת במהלך היום? מה עם הילדים?", אוסנת משתוממת.

"כמובן שכשאתם עם הילדים אנחנו מדברים על מגע רומנטי, חברי, זוגי.

חיבוק, נשיקה, ליטוף, מחוות לא מיניות.

יש לזה גם חשיבות מבחינת הילדים. אנחנו רוצים שהם יראו הבעת חיבה בין אבא לאמא, הבעת רגשות על ידי מגע. חיבוק, נשיקה, כמו שאמרנו...

אבל כשהם צופים בטלויזיה, או ממש עסוקים במשחק כזה או אחר, או נמצאים אצל חבר או אצל סבא וסבתא, בהחלט אפשר, רצוי וכיף לעשות כל מיני דברים שישאירו את האש שלכם דולקת כל הזמן בעצם.


דורש תרגול, אין ספק.

לוקח זמן, גם כאן אין ספק.

וזה יכול להתקיים בדרגות שונות. כל זוג והקטע שלו.

אני כאן כדי להגיד לכם שזה אפשרי, מומלץ ומוסיף המון לזוגיות!"


"אני מתה ממך, אסף", אוסנת מתחילה מחמאה בסגנון הייחודי שלה, "כל שבוע אנחנו באים לכאן וכל שבוע אתה מפתיע אותי עם משהו חדש, משהו שלא חשבתי עליו, משהו שלא חשבתי שאפשרי, משהו שונה, חדש…"

"לגמרי", גיל מצטרף בקצרנות אופיינית.


"יאללה, לכו הביתה לעשות סקס במרפסת השירות שלכם",

אני מסמן להם לוקיישן אפשרי לזוגיות סקסית.

[חיוכים נבוכים, מחוייכים, בדרך לדלת. רואים שהם הולכים הביתה נרגשים]


על מה הייתם רוצים שנעבוד?