• אסף דולינגר

גיל ואוסנת ייעוץ זוגי פגישה #15 | 24.09.2020

הפרטים האישיים (שמות, גילאים, עיר מגורים ותחום עיסוק) בדויים. הסיפור עצמו אמיתי.


"בואו נחזור לפאי של שפות האהבה שכל אחד מכם צייר",

אני מכניס אותם להבנה שלא טיפלנו בכל השפות עדיין

"שניכם נתתם 10% לזמן איכות. 10%!",

האינטואיציה שלי מסגירה את חוסר שביעות הרצון שלי מהדירוג הנמוך ששפת האהבה 'זמן איכות' קיבלה אצלם

"בואו נדבר על זמן איכות. מה זה זמן איכות בשבילכם?"

"לצאת לבר ביחד, לשבת על הים עם בקבוק יין…", גיל אומר בקול נוגה כשהמבט שלו נודד הרחק מאוסנת

"ומה זה זמן איכות בשבילך, אוסנת?",

אני מעביר אליה את המיקרופון

"זה בלתי אפשרי, עכשיו עם הסגר שכבר התחיל ומחר (שישי) בכלל הולכים לסגור אותנו עוד יותר. הילדים בבית, גיל לא עובד, אני עובדת מהבית… איזה זמן איכות? איפה? איך?", שוב כעס לא-משאבי מתפרץ ממנה


"זאת בדיוק הנקודה שרציתי לדבר איתכם עליה היום, חבר'ה", אני מרגיע אותם

"מה זה זמן איכות בשגרה, מה זה זמן איכות בתקופה כזאת מטורפת כמו התקופה שאנחנו נמצאים בה היום, ואיך בכל זאת אפשר וחייבים לעשות זמן איכות זוגי גם כשהילדים בבית ואתם בבית והכל נראה בלתי אפשרי"...

"נו, אני מתה לשמוע מה יש לך להגיד לנו על זה", אוסנת מרימה את הגבה הימנית ומעקמת חיוך מאתגר



"זמן איכות זוגי הוא זמן שבו אתם נמצאים שניכם יחד, רק שניכם, בלי הילדים, בלי חברים…", אני מתחיל להסביר ונקטע על ידי המחאה של גיל:"בלי חברים? למה זה חייב להיות בלי חברים?

אם אנחנו הולכים לעל האש אצל איצקו או מילוש [החברים הכי טובים של גיל], זה לא נחשב זמן איכות זוגי?"


"עוד פעם אתה דוחף את החברים שלך?", הגבה יורדת והוריד קופץ

"מה את רוצה? רק שאלתי!", גיל מתגונן, מבין את הטעות שעשה


"שניכם צודקים, כרגיל", אני מזמין אותם להישאר קשובים ורתומים

"על האש אצל חברים בהחלט יכול להיחשב כזמן איכות זוגי, גיל. אין ספק.

אנחנו מנסים לדבר עכשיו על משהו אפילו יותר בסיסי מזה, ולשם, אני מניח, אוסנת כיוונה בתגובה שלה. לזמן איכות שהוא רק של שניכם, בלי הפרעות, בלי הסחות דעת, בלי להתעסק בשום דבר ואף אחד שהוא לא אתם."


"לגמרי!", אוסנת מאשרת וזורקת אל גיל מבט מלא תוכחה


"כמה זמן איכות זוגי אתם עושים היום?

אני לא מדבר על הקורונה. תכף ניגע בתקופה הזאת ספציפית.

לפני הקורונה, כמה זמן איכות זוגי היה לכם?"


"אפס. לא זוכר מתי בפעם האחרונה יצאנו רק שנינו.

כל הזמן יש לה סיפורים. פעם כואב לה הראש, פעם היא עייפה, פעם הילדים, פעם ההורים לא יכולים לעשות לנו בייביסיטר. כל פעם יש משהו", גיל מביע כאב מהול בהאשמה.