• אסף דולינגר

גיל ואוסנת ייעוץ זוגי פגישה #10 | 13.08.2020

הפרטים האישיים (שמות, גילאים, עיר מגורים ותחום עיסוק) בדויים. הסיפור עצמו אמיתי.

"אתה יודע מה מעצבן אותי, אסף?",

גיל פותח בסערה ללא שום התראה מוקדמת.

"שאוסנת לא רואה את כל הדברים שאני עושה בבית.

אתה יודע מה?

עזוב את כל הדברים שאני עושה בבית.

בוא נדבר על בישול, סבבה?

רק אני מבשל בבית, היא אף פעם לא מבשלת!

פעם אחת שהיא תכין לי משהו לאכול כשאני חוזר מהעבודה, פעם אחת! לא קורה!

אבל זה שאני מבשל כל הזמן, זה מובן מאליו!"

עשן סמיך יוצא מהאוזניים של גיל ומפעיל את אזעקת האש בראש של אוסנת…


"נכון! אתה יודע שאני לא יודעת לבשל!

ואתה יודע גם שאני שונאת את זה!

אתה אוהב את זה, אתה טוב בזה, יוצא לך טוב.

איפה הבעיה?", אוסנת מוסיפה עשן משלה כי הרי אין עשן בלי אש.


"מה זה יגיד לך אם היא תבשל לך משהו כשאתה חוזר מהעבודה?

למה זה כל כך חשוב לך?", אני מכוון אותו לנושא של הפגישה של היום שהכינותי מראש.


"לא יודע… שהיא אוהבת אותי, שאכפת לה ממני, שהיא רואה אותי", לחלוחית מתחילה לבצבץ בזווית העין שלו…

"זה מה שיגיד לך שאני אוהבת אותך??? איזה הזוי אתה!", אוסנת מגחכת לעברו.


"בכלל בכלל לא הזוי", אני מצטרף לפתיח שהם עצמם הגישו בצורה כל כך מדויקת.

"הקטע הקצר שהיה כאן עכשיו ביניכם מתחבר חזק מאוד למה שממילא ידעתי שאנחנו צריכים לגעת בו יחד עם השיחה על החוזה ושינוי החוזה: שפות האהבה."


"שפות האהבה", אוסנת מגחכת לעברי הפעם.

אני מחבק את הגיחוך וממשיך:

"כן, שפות האהבה", אני עונה בלבביות.

"אני אסביר.

יש איזה ד"ר לאנתרופולוגיה מארה"ב. קוראים לו גרי צ'פמן.

הוא חקר במשך שנים את הדרכים בהן אנחנו מביעים אהבה כלפי בן.בת הזוג שלנו

והדרכים שבהן היינו רוצים לקבל מהם אהבה",


אוסנת מחליפה את הגיחוך בקימוט-מצח וגיל מתיישר, כמו שהוא עושה תמיד כשהוא רתום ומעוניין.

"הרבה פעמים נדמה לנו שאנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים כדי שבן.בת הזוג שלנו יבינו שאנחנו אוהבים אותם וזה עובר לידם, זה אפילו לא מזיז להם!"

"בול!", גיל מנחית שוט דמיוני על השולחן.

"תחזיק", אני מבקש ממנו ומדגים תנועת 'אום', כאילו היינו במקדש ברישיקש עכשיו...

'להחזיק' הוא מונח שאימצתי מאחד המנטורים שלי לפני כמה שנים.

בכל פעם שהוא רצה להגיד לנו שעכשיו זה לא הזמן להגיב אלא להקשיב, לספוג, להפנים, היה משתמש במילה הפשוטה והמדויקת הזאת. ואני התאהבתי בה.

אז עכשיו היא גם שלי 😊



"זה לא שכל מה שאנחנו עושים עובר לידם כי הם לא אוהבים אותנו

או כי לא אכפת להם מאיתנו או שהם לא רואים אותנו, ממש לא!"

"זה בגלל שאתם מדברים אליהם בשפת האהבה שלכם, אולי, לא שלהם,

כלומר: אם מבחינתכם לעשות מחווה כלפי בן.בת הזוג זה ביטוי לאהבה שלהם כלפיהם,

זה לא אומר שככה הם תופסים מחוות. אולי, מבחינתם, מחווה היא בכלל לא ביטוי לאהבה.

אולי לבשל או לנקות זה רק משהו שצריך לעשות ואין כל קשר בינו לבין הבעת אהבה"

[אתנחתא דרמטית. גיל ואוסנת נכנסים בבטחה לתוך המרחב התודעתי החדש והמופלא שפתחתי בפניהם]


"אולי, מבחינתם, צריך להגיד בפירוש 'אני אוהב.ת אותך' כדי שהם יבינו שאתם אוהבים אותם.

אולי הם לא צריכים שתגידו את זה, והם גם לא צריכים שתבשלו בשבילם.

אולי הם רק צריכים חיבוק וככה, מבחינתם, הם יודעים שאתם אוהבים אותם?"

"אז מה אתה אומר בעצם?", אוסנת שואלת ואני ממש יכול לראות את הסינפסות החדשות שנוצרות אצלה במוח

ככל שהשיחה מתקדמת…

"אני אומר שאני אלמד אתכם עכשיו

את 5 שפות האהבה של ד"ר צ'פמן,

אני אסביר למה כל כך חשוב להכיר אותן, להבין אותן ומה אתם הולכים לעשות עם זה ביומיום."


"איך אתה אומר, אסף? יאללה קדימה!", אוסנת מפשילה שרוולים (למרות שהיא עם גופיה, כן?)

"אהבתי", אני מסמן לה לייק, "יאללה קדימה!"

שלושתנו מחייכים, גיל אפילו מצחקק קמעא.


"שפות האהבה, על פי צ'פמן, הן מילים, מתנות, מגע, מחוות וזמן איכות.

כולנו רוצים לקבל אהבה.

השאלה היא איך, באיזה אופן, מה יחדור ויגיע לשכבות העמוקות ביותר של הרגש שלנו.

וזו החוכמה הגדולה!

להבין מה אני צריך ולהבין מה בן.בת הזוג שלי צריכים.

לכוונן את עצמי להעניק אהבה לבן.בת הזוג שלי בשפה, או בשפות, שהכי מדברות אליהם

ולבקש מהם להעניק לי אהבה בשפה, או בשפות, שהכי מדברות אליי.

ובן.בת הזוג שלי יעשו את אותו הדבר מהצד שלהם"


את יתרת הפגישה בילינו לנו בנעימים עם ד"ר צ'פמן ושפות האהבה שלו

ושלחתי אותם הביתה לעשות עבודה...


על מה הייתם רוצים שנעבוד?